הנאשמת גב' גינה בוארון- לוי הורשעה על סמך הודאתה בשני כתבי אישום בגין שתי תאונות דרכים שונות.
התאונה הראשונה (ת"ד 26/10) אירעה ביום 08.01.10 בסביבות השעה 17:50 עת נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג "יונדאי" מ"ר 67-383-57 ונסעה ברח' בית"ר מכיוון כללי רח' דניאל ינובסקי צומת הרחובות בית"ר- ישראל אלדד, בירושלים.
על פי המתואר בכתב האישום הנאשמת פגעה במעבר חצייה בצומת הרחובות גלעדי- בית"ר, בהולכת הרגל מוקד עדי ילידת שנת 1984 (להלן: "
הולכת הרגל") אשר חצתה את הכביש מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת הנאשמת.
על פי הנטען, הנאשמת נהגה בקלות ראש מאחר שלא הבחינה בהולכת הרגל מבעוד מועד, לא נתנה זכות קדימה במעבר החצייה ולא אפשר לה לסיים את החצייה בבטחה וכתוצאה מכך גרמה לתאונת דרכים בה הולכת הרגל נפלה במרחק של 3 מטרים מרכב הנאשמת ונחבלה בגופה חבלות של ממש (שפשופים בירך שמאל, שבר דחיסה בחוליה T-8).
בגין התאונה הנ"ל הורשעה הנאשמת בסעיפי האישום הבאים: גרימת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "
תקנות התעבורה"); קלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "
פקודת התעבורה"); מעבר חצייה, עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה וחבלה של ממש, עבירה על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961.
התאונה השנייה (ת"ד 359/10) התרחשה באותו מקום, בהפרש של ארבעה חודשים. על פי הנטען ביום 07.04.10 בסביבות השעה 17:20 נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג "יונדאי" מ"ר 19-089-63 ונסעה בצומת הרחובות בית"ר - בית חוגלה. בהגיע הנאשמת למעבר החצייה בצומת הרחובות ינובסקי- ישראל אלדד, במהלך פנייתה שמאלה מרח' בית חוגלה, נהגה הנאשמת בקלות ראש כשפגעה בהולכות הרגל שרה עמרם, ילידת שנת 2000 ובאמה דינה עמרם, ילידת שנת 1960 (להלן: "
הולכות הרגל") אשר חצו את הכביש במעבר החצייה מימין לשמאל לכיוון נסיעתה. על פי הנטען קלות הראש של הנאשמת מתבטאת בכך שלא נתנה להן זכות קדימה ולא הבחינה בהן מבעוד מועד, כמו גם לא אפשרה להולכות הרגל לסיים את החצייה בבטחה.
עוד נטען כי הנאשמת ניסתה להכשיל שוטר כשהוא ממלא את תפקידו בכך שמסרה שלא היא זו שנהגה אלא הבת שלה שהלכה להביא את רישיון הנהיגה מהבית. כתוצאה מהתאונה הולכות הרגל נפלו מרחק של כ- 5 מטרים ממקום הפגיעה וכמו כן רכב הנאשמת ניזוק ולהולכות הרגל נגרמו נזקים בגוף:
דינה עמרם - שבר באגן מסוג Ic-1, גוש רקמה רכה בכליה השמאלית - חשד ל RCC, אושפזה מספר ימים.
שרה עמרם- נגרמו חבלות בגופה.
בגין התאונה הנ"ל הורשעה הנאשמת בסעיפי אישום הבאים: קלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; מעבר חצייה, עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה; גרימת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וחבלה של ממש, עבירה על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.
בישיבה שהתקיימה לפניי ביום 27.12.12 לאחר שהנאשמת הודתה הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, ביקש נציג המאשימה להשית עליה פסילה לתקופה של תשעה חודשים, פסילה על תנאי וקנס.
מנגד, הסנגור ציין כי מדובר בנהגת ותיקה שבאופן מקרי לחלוטין הייתה מעורבת בתאונות דרכים. בנוסף הסנגור ציין כי הנאשמת עובדת לפרנסתה בשירותי סיעוד.
המדיניות הרשמית - יש להחמיר עם עברייני התעבורה
בבואנו לשקול את הענישה הראויה למקרה זה, יש ליתן את הדעת לאינטרס הציבורי. נסיבותיה האישיות של הנאשמת פוחתות בחשיבותן מאינטרס זה. אין מחלוקת כי ענישה מרתיעה יש בה כדי לסייע במלחמת החורמה בתאונות הדרכים ובקטל בכבישים, וזהי הנחיית המחוקק וזוהי גישת הפסיקה וזוהי עמדתו הנחרצת של מותב זה.
המדיניות המקובלת היא שיש להחמיר בעבירות הגורמות לחבלה של ממש ולפגיעות בגוף אפילו הקלות ביותר (ראו בעניין זה את פסק דינו של כב' השו' ח' אריאל ע"פ (ירושלים) 4396/98
הייב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 15.07.08 )). זאת בפרט, כשעסקינן בשתי תאונות דרכים שגרמו לחבלות גוף לא קלות במיוחד שאירעו באותו מקום ובפרק זמן קצר יחסית.
השיקולים לקולא: עברה התעבורתי הנקי
האנשים הנאשמים לפני בית משפט זה, ובכלל בתי המשפט לתעבורה, הם אנשים נורמטיביים בעיקרם. אישיותה של הנאשמת ראויה לשבחים. מדובר בנהגת שנוהגת מזה כ- 35 שנה (משנת 1978) וללא כל עבר תעבורתי או עבר פלילי. אין ספק שעובדה זו פועלת לטובתה.
זאת ועוד, הנאשמת הודתה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום וחסכה מזמנו השיפוטי של ביהמ"ש. לקיחת האחריות על התאונה וצערה על תוצאות התאונה מלמדות כי הנאשמת מבינה את חומרת מעשיה ואחריותה בעניין.
השיקולים לחומרא: נסיבות התאונה (מעבר חצייה, מיקום התאונה ועוד)